החלטה בתיק ת"א 54340-02-11

1.         בפני בקשה מטעם הנתבע (להלן:"המבקש") לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, העדר עילה, העדר קשר סיבתי בין הטענות לבין הנזק הנטען, מעשה בית דין והיות התובענה טרדנית וקנטרנית ונגועה בחוסר תום לב.

2.         עסקינן בתביעה כספית על סך 2,499,000 ש"ח שעניינה הנזקים שנגרמו לתובע (להלן:"המשיב") לטענתו בשל רשלנות המבקש בייצוגו בתביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה ביום 26.4.92 ע"י בנק הפועלים נגד המשיב ונתבעים נוספים במסגרת ת.א. 24220/92.

3.         בטרם הוגשה התביעה דנן, הגיש המשיב תביעה קודמת נגד המבקש לביהמ"ש המחוזי בת"א; בת"א 2344/07. במסגרת הסכמה שהושגה בע"א 25870-04-10 ביום 1.2.11 (ערעור שהוגש על החלטה שלא לפטור את התובע מתשלום אגרה), אשר קיבלה תוקף של החלטה נקבע: "מקובלת עלינו הצעת בית המשפט, כי הערעור 25870-04-10  - ימחק. המערער יהיה רשאי אם ירצה בכך להגיש תוך 30 יום מהיום, תביעה לבית משפט השלום. מוסכם על בעלי הדין, כי אם תועלה טענת התיישנות, לא תבוא בחשבון לענין מנין ההתיישנות התקופה שבין יום 30.8.07 עד יום 1.3.11...".

4.         התביעה דנן הוגשה ביום 28.2.11.    

5.         תמצית טענות המבקש:

א.         בחינת מועדים הנקובים בכתב התביעה בהם מיוחסים למבקש מעשים, מביאה למסקנה כי התביעה התיישנה.

המשיב טוען בכתב התביעה כי אין להעלות נגדו טענת התיישנות הלוקחת במניין הימים את התקופה שמיום 30.8.07 ואפילו אם רואים את המועד להגשת כתב התביעה כאילו הוגש ביום 30.8.07 גם אז טענת ההתיישנות שרירה וקיימת ויש לדחות את התביעה על הסף. עוד טוען המשיב בכתב התביעה כי ביום 28.2.199 נודעו לו העובדות ואז נטל את הטיפול לידיו,

אלא שגם מיום 28.2.99 ועד ליום 30.8.07, חלפו יותר מ - 7 שנים כך שהתביעה דנן התיישנה. זאת ועוד; כתב התביעה דנן זהה כמעט לחלוטין לתביעה שהגיש המשיב לביהמ"ש המחוזי בת"א ביום 30.8.07 במסגרת ת"א 2344/07 וביהמ"ש המחוזי בהחלטתו מיום 25.2.20 קבע כי "התרשמותי עתה היא שקיים יסוד של ממש לטענת ההתיישנות וזו מפחיתה ממשקל עילת התביעה לצורך ההחלטה בשאלת האגרה", קביעה חלוטה שהמשיב קשור בה ומושתק לאורה. 

ב.         לא נגרם למשיב שום נזק מפסה"ד שניתן בהעדר ביום 9.11.92 בת"א 24220/92, שהרי זה בוטל מבלי שהמשיב שילם בגינו; 2 החשבוניות הנחזות להיות מטעם עו"ד רוזנר שצורפו לכתב התביעה אינן מגלות עילה כנגד המבקש; דין טענת המשיב בכתב התביעה לפיו רצה והיה מסוגל לשלם לבנק את חובו בסך 259,430 ש"ח והמבקש מנע זאת ממנו, להיכשל לאור הודאת בעל דין מטעמו של המשיב; דין הנטען בסעיפים 46א. - 46ט. לכתב התביעה להיות מסולק בשל העדר עילה הואיל והמשיב לא שילם את ה"נזק" הנטען; גם דין הנטען בסעיפים 46י. - 46טו. להיות מסולק על הסף.

ג.          נוכח פס"ד חלוט בהליך שיפוטי בו היה המשיב צד להליך בו יוצג ע"י עו"ד רוזנר (פסה"ד מיום 18.3.01 שניתן בת"א 24220/92) , מושתק הוא להעלות כל טענה כנגד המבקש, שכן נטל הוא לשם כך את יומו בביהמ"ש, הניח שם את כל טענותיו כלפי המבקש ואלה נשמעו והוכרעו.             

            זאת ועוד; ביום 31.5.00 ניתנה החלטה במסגרת ת"א 98961/99 המוחקת את תביעת המשיב נגד המבקש ובמסגרתה נקבע כי מאחר ופסה"ד בהיעדר בוטל, ממילא חוב המשיב לבנק, נוכח פסה"ד שניתן בהיעדר, כבר אינו קיים (נספח 5 לכתב ההגנה). 

ד.         נוכח הנטען בבקשה, דין התביעה להיות מסולקת על הסף בהיותה קנטרנית, טורדנית והגשתה בחוסר תום לב.

6.         תמצית טענות המשיב:

א.         לא הוגש תצהיר לאימות העובדות ועל כן יש לדחות את הבקשה על הסף.

ב.         התביעה לא התיישנה.

            העילה כנגד המבקש נולדה רק ביום 18.3.01, כשניתן פסק דין בת.א. 24220/99 שמחייב את המשיב לשלם לבנק ועקב התנהלות המבקש נגרמו לו נזקים והוצאות שעל המבקש לשאת בהם.

            מיום 18.3.01 ועד ליום 30.8.07 לא עברו 7 שנים ולכן לא חלה התיישנות.

ג.          לשם ברור הנזקים יש לברר את התיק במסגרת ההליך העיקרי ולא במסגרת מקדמית.

ד.         בביהמ"ש המחוזי מתנהלים עד היום הליכים הקשורים לתביעה זו וכל עוד מתנהלים הליכים מירוץ ההתיישנות נעצר והמשיב מפנה לדברי כב' הש' שיצר בבהמ"ש המחוזי בבש"א 20568/00.